על תופעת הניבים הכלואים

 

רבים מכם ודאי שמעו על שיני בינה כלואות. שן כלואה היא שן קבועה שלא בוקעת, מסיבות שונות. הניבים הם השיניים הבאות בשכיחותן להיכלא, במיוחד הניבים העליונים (אחד מהם או שניהם). הניבים הם השיניים המחודדות באזור הקדמי של הפה (שהתנוונו בהשוואה לניבים האימתניים של יונקים אוכלי בשר אחרים), והם אמורים לבקוע לחלל הפה בגיל 10-11 (בלסת תחתונה) ובגיל 11-12 (בלסת עליונה).

 

ניבים עליונים כלואים ניתן למצוא אצל 1% מהאוכלוסיה. המצב בו רק ניב אחד כלוא נפוץ פי 5 מכליאה של שני הניבים. הסיבות לכליאת ניב אחד או שניהם מגוונות: הניב החלבי לא נושר; הניב החלבי נשר או נעקר מוקדם מדי והמקום עבור הניב הקבוע כבר נסגר; צפיפות כללית בקשת השיניים; סיבות תורשתיות (במיוחד שיניים חותכות צדדיות קטנות מאוד), וכן הפרעות הורמונליות קשות.

 

שן כלואה לא רק שאינה בוקעת במועד, אלא שהיא עלולה להמשיך ולהתפתח בתוך עצם הלסת, ואף "לשַיֵיט" ממקומה לאתרים אחרים. הבעיה הנוצרת במצב של ניב כלוא היא בעיקר הסכנה לספיגת שורשים של השיניים הקדמיות, כלומר הניב הכלוא "מכרסם" כמו חפרפרת בשורשי השיניים הסמוכות לו ומחליש את אחיזתן בעצם. לפעמים הנזק אינו נראה לעין עד שלב מאוחר מדי.

 

המצבים המתוארים לעיל הינם די נדירים; ניב כלוא יכול להישאר "שָקֵט" במשך שנים ואף להתמזג עם עצם הלסת (אנקילוזה). ההשלכות המשמעותיות יותר של כליאת ניבים הן, פשוט מאוד, היעדרן של השינים החשובות האלה מהפה. בדרך כלל, אם הניבים הקבועים לא בוקעים, הניבים החלביים הקטנים נותרים בפה. קשה לדעת כמה שנים יחזיקו מעמד. לניבים החלביים שורשים קצרים מאוד ביחס לשיניים הקבועות.

 

בהיות הניבים שיניים מאסיביות הנמצאות בזויות קשת השיניים, יש להם תפקיד באיזון תנועות הלסת ובהגנה על יתר השיניים בעת תנועות לעיסה. יש להם גם חשיבות אסתטית: חיוך החושף את הניבים החלביים שנותרו בפה חסר את המראה ההרמוני והמאוזן של חיוך המציג שיניים קבועות מסודרות.

 

מתעוררת בעיה לא פשוטה כאשר הניבים החלביים מתנדנדים ונושרים בגיל מבוגר יותר. הרווח הנותר בחזית הפה מהווה פגיעה אסתטית בלתי נסבלת. יש מגוון פתרונות שיקומיים לטפל בחסר שיניים, אך לפעמים הפתרון של שתל אינו אפשרי כי הניב הכלוא מפריע להחדרת השתל לעצם הלסת!

 

פתרון נוסף, משיכה אורטודונטית של ניבים כלואים, הינו טיפול מורכב אך ניתן לביצוע כמעט בכל גיל. יש לזכור שככל שמחכים יותר, גדלים הסיכויים לאנקילוזה של הניב הכלוא (הוא נשאר נעול במקומו, מאוחה לעצם, ולא ניתן למשוך אותו). מכיוון שלא ניתן לזהות אנקילוזה בצילום רנטגן, כדאי תמיד לנסות למשוך שן, אם המיקום שלה מאפשר זאת, לפני שמוותרים.

 

בתחילת הטיפול, מייצרים מקום בקשת השיניים עבור הניב. בשלב הבא, כירורג פה ולסת או פריודונט חושף (תחת הרדמה מקומית רגילה) את הניב מהחניכיים והאורתודונט מדביק עליו כפתור אחיזה. המשיכה האורתודנטית  אינה חזקה ופתאומית, אלא חלשה והדרגתית. התהליך אורך מספר חדשים, ומורכבות הפעולה תלויה במנח ההתחלתי של השן הכלואה. האורתודונט צריך להיות זהיר במיוחד, על מנת שלא ייגרם נזק של ספיגת שורשי השיניים הקדמיות בעת משיכת הניב. היעד הסופי הוא מיקום הניבים הקבועים בקשת השיניים והשגת מתאר חניכיים אסתטי.

 

הסיבה לכך שתנועת הניבים היא כה איטית נובעת מהעובדה, שכמו בכל תנועה אורתודונטית של שיניים, העצם צריכה להיספג כדי ששן תנוע דרכה, ועצם חדשה נבנית במקום בו היתה השן וממנו זזה. תהליכי ספיגה ובנייה אלו של העצם יכולים להתרחש אצל צעירים ומבוגרים באותה מידה, אך בכל מקרה הם נמשכים שבועות עד חודשים. משך הזמן להתרחשות זו תלוי במרחק שהשן נדרשת לזוז.

 

כמו בכל בעיה, חשוב מאוד הזיהוי המוקדם לצורך מניעת הבעיה. זיהוי מוקדם של כליאה פוטנציאלית של ניב ייעשה על ידי רופא השיניים לילדים או האורתודונט, כבר בגיל 10 לערך. אם לא מורגשת שום בליטה של הניב הקבוע העומד לבקוע, או שהניב החלבי אינו מתנדנד כלל, כדאי בהחלט לעשות צילום פנורמי. בצילום זה ניתן לראות את עמדת הניב הקבוע ביחס לשיניים הקדמיות (החותכות). על הרופא לאבחן, האם עמדת הניב תואמת את שלב ההתפתחות של שיני הילד. בהתאם לכך יוכל להעריך מהי דרגת הסיכון לכליאה של הניבים ולשקול האם נדרשת התערבות. פעמים רבות, התערבות מוקדמת בעיתוי הנכון על ידי עקירת הניבים החלביים ופינוי מסלול בקיעה נוח יכולה למנוע כליאה של הניבים הקבועים.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

מאמרים נוספים שאולי יעניינו אותך

Please reload

כתובת:

שד' מוריה 9, קומה 2, חיפה

טלפון:

04-8371002

ד"ר דנה גזית - יישור שיניים